החלטה בתיק בש"א 155741/05

1.         לפני בקשה לביטולו של פסק דין מיום 16.1.05 אשר ניתן בדיון אליו לא התייצבה המבקשת.

רקע

2.         המשיבה היא חברת ביטוח, אשר ביטחה רכב מסוג סוזוקי (" הסוזוקי") שנפגע ביום 8.9.03 בתאונה בין שני כלי רכב שהתרחשה בקרית אונו (" התאונה"). המשיבה שילמה למבוטחה סכומים מסוימים בגין נזקי התאונה ואת שכר טרחת השמאי, ודורשת פיצוי בגין סכומים אלו. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר על סך של 4,666 ש"ח.

3.         התביעה הוגשה כנגד שתי נתבעות. הנתבעת 1, היא המבקשת, אשר נהגה בכלי רכב שהיה מעורב בתאונה עם הסוזוקי (" הרכב"), והנתבעת 2 אשר היתה הבעלים של הרכב בעת הרלוונטית.

לפי הנטען בכתב התביעה, המבקשת פגעה בסוזוקי שבוטח על ידי המשיבה והתאונה ארעה בשל רשלנותה והפרת חובות חקוקות על ידה, הכל כמפורט בכתב התביעה.

4.         המבקשת הגישה כתב הגנה. על טעוניו נעמוד בהמשך.

5.         התיק נקבע לדיון ליום 16.1.05.

המבקשת לא התייצבה לדיון וניתן פסק דין המחייב אותה בסכום התובענה, הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

6.         המבקשת הגישה בקשה לביטולו של פסק הדין שניתן בהעדרה, היא הבקשה שלפני.

ביטול בשיקול דעת

7.         המבקשת אינה חולקת על כך שזומנה כדין לדיון אליו לא התייצבה. משכך, ביטולו של פסק הדין אינו "מחובת הצדק", אלא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. אכן, המבקשת עותרת להפעלת שיקול דעת זה, לזכותה.

8.         בבואו להפעיל את שיקול דעתו במסגרת בקשה לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד, בוחן בית המשפט שני היבטים: מהי הסיבה אשר גרמה למחדלו של המבקש ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך נשוא ההחלטה, אם זו תבוטל. שאלת סיכויי ההצלחה היא העיקר, אך אין להתעלם גם משאלת ההסבר למחדל. ככל שמשקל הסיבה למחדל גדול יותר, מצבו של המבקש קל יותר (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, ש' לוין עורך, מה' שביעית, בעמ' 738; ע"א 1205/03 א.ש. בוני הכפר בניה ופיתוח נ' קמיל; ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133, 139; ר"ע  526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז (4) , 485).

סיבת המחדל

9.         בפתח בקשתה טוענת המבקשת כי אינה מזלזלת כלל ועיקר בהליך המשפטי, כי אין זו דרכה להתעלם מחובותיה והיא אינה נמנית על בעלי הדין המתעלמים מדעת מהליך שיפוטי.

באשר לסיבה למחדל אי התייצבותה, נכתב בבקשה כך:

"הסיבה בשלה לא התייצבה המבקשת לדיון הינה בשל העובדה כי במועדי [כך במקור] הסמוך לדיון חלתה בתה והיתה זקוקה להשגחה צמודה, ובשל כך נשתכח מהמבקשת מועד הדיון".

מוסיפה המבקשת וטוענת:

"גם לאחר שקיבלה המבקשת את מכתבו של ב"כ התובעת בצרוף פרוטוקול הדיון, לא הצליחה המבקשת להתפנות ולטפל בענין זה רק שהבריאה בתה פנתה המבקשת לרופאת הילדים של בתה והמציאה לח"מ [בא כוחה] אישור מחלה על מנת  להגיש לבית המשפט הנכבד."

10.       לתמיכת הסבר זה מצרפת המבקשת מסמך "אישור על מחלת הילד". לפי מסמך זה, בימים 14.1.05 עד 20.1.05 דרשה בתה של המבקשת "טיפול והשגחה ביתית" של הוריה. האישור, שניתן רק ביום 30.1.05, אינו מציין מה היתה אותה מחלה בגינה נדרש אותו טיפול. כמו כן, ההסבר שניתן אינו מצדיק אי הגשת בקשה או הודעה כלשהיא לבית המשפט ולצד שכנגד לגבי אי ההתייצבות. הטענה למעשה היא כי הדבר נשתכח מהמבקשת. אכן, בתצהיר שצורף לבקשה, כל שנאמר הוא שבתה של המבקשת חלתה "ושכחתי ממועד הדיון."

11.       אם הדיון נשתכח מהמבקשת בשל מחלת הילדה, לאחר מכן המשיכה המבקשת באותו אורח התנהלות מטעמים אחרים. כפי שצויין בבקשה, לאחר מתן פסק הדין, המבקשת "לא נתפנתה לטפל" בענין.

ההתנהלות האמורה אינה תומכת בקיומו של טעם בעל משקל ממשי למחדל.

יחד עם זאת, הנושא העיקרי אותו יש לבחון הוא סיכויי הצלחתה של המבקשת בהליך נשוא ההחלטה. נעבור לבחינת נושא זה.

סיכויי ההצלחה